המחשב האישי כבר לא ילד
השבוע, לפני שלושים שנה, הכריזה חברת IBM על המחשב האישי הראשון שלה – ה-IBM Personal Computer. זו היתה קופסה בצבע בז' שעלתה בזמנו כ-1,300$ ללא צג, יציאות טוריות או מקבילות או אפילו דיסק קשיח. אמצעי הקלט היחידי של ה-PC הראשון היה כונן דיסקטים בנפח 160KB או טייפ קסטות.
ה-PC של IBM הוכרז על ידה בלית ברירה, לאחר שמחשבים כמו ה-Apple II, ה-Commodore וה-Atari החלו לנגוס בעסקיה. מחשבים אלה התחבבו מאוד על עסקים קטנים ו-IBM פעלה מתוך פחד לאבד נתחי שוק בעסקי המיני מחשבים וה-mainframe שלה.
דגם ה-PC הראשון של IBM, שכונה 5150 והוכרז ב-12 לאוגוסט 1981, לא היה המחשב המושך או החדשני ביותר, אבל הוא שינה לחלוטין את פני המחשוב האישי.
ה-PC של IBM פותח ידי צוות של 12 מהנדסים בבוקה רטון, פלורידה, מתחת לרדאר הבירוקרטיה המשתק של IBM. הפרויקט הסודי, שזכה לכינוי "פרויקט שחמט", פותח בניגוד לכל הכללים שהיו נהוגים ב-IBM באותו זמן – הוא התבסס על רכיבים שהיו קיימים בשוק (רכיבי OEM), תוך שיתוף פעולה עם חברות אחרות, ולא על טכנולוגיה קניינית.
את הפרויקט, שארך כשנה בלבד, הוביל דון אסטרידג' (Don Estridge), שכונה שנים לאחר מכן "אבי המחשב האישי".
הגישה הפתוחה שנינקטה על ידי דון אסטרידג', שהיתה מנוגדת לפילוסופיה של IBM באותו זמן, שינתה את פני החברה ובמהלך השנים שלאחר מכן חילצה אותה מהמשבר הקשה בו היתה נתונה. לצערנו, אסטרידג', שהיה בזמן פיתוח ה-PC בשנות ה-40 שלו, לא זכה לראות את ההצלחה הפנומנלית הזו. הוא ואישתו נהרגו בהתרסקות טיסה 191 של חברת דלתא בשנת 1985.
בעת ההכרזה, IBM לא חזתה את ההצלחה האדירה של מחשב ה-PC שלה ולא את גלי ההדף שהוא פיזר סביבו. ממרחק של 30 שנה, ברור לנו היום שההצלחה נבעה מהארכיטקטורה הפתוחה של ה-PC ומהשימוש בחומרה ותוכנה סטנדרטיים שהגיעו מצדדים שלישיים. כל אלה יצרו סביבה אקולוגית שלמה (eco-system) המאפשרת גם לחברות אחרות לצמוח ולפרוח.
ה-PC המקורי היה המערכת הפתוחה הראשונה של IBM. הוא התבסס על מעבד אינטל 8088 במהירות של 4.77MHz, נפח זכרון RAM של עד 256KB וארכיטקטורת של 8 ביטים לחריצי הרחבה (ISA) .
הנדסה הפוכה (reverse engineering) של רכיב ה-BIOS של ה-PC, יצרה תעשייה שלמה של מערכות מחשב תואמות, שכבשו נתחי שוק הולכים וגדלים. ההתבססות על מערכת הפעלה DOS, שאפשרה לכל אחד לפתח תוכנה עבור ה-PC, הוסיפה אף היא להצלחה הפנומנלית הזו. בפועל, נוצרה כאן סביבה שמזינה את עצמה – החומרה הפתוחה מאפשרת לפתח תוכנה מתקדמת, שדורשת חומרה חזקה יותר וחוזר חלילה.
במהלך השנים, ובמיוחד בשנות ה-2000, התקשתה IBM לשמור על מעמדה המוביל בתחום ה-PC ונתח השוק שלה הלך והצטמק. בסופו של דבר, בשנת 2004, מכרה IBM את חטיבת PC שלה לחברת Lenovo הסינית.
בזכות ה-PC של IBM הפכו מיקרוסופט (DOS ו-Windows) ו-אינטל לתאומים סיאמיים, שבמשך שנים רבות היה קשה להפריד ביניהן. הקשרים בין שתי החברות אמנם החלו להחלש לאחרונה, אבל הצמד, המכונה Wintel, עדיין שולט היום. אפילו מחשבי המקינטוש של Apple, מתבססים היום על מעבדים מתוצרת אינטל והם תומכים ומסוגלים להפעיל את Windows (כמכונות וירטואליות).
בשנים האחרונות החלו לכרסם במעמדו של ה-PC סביבות מחשוב צרכניות שאינן מתבססות על Wintel – ה-iPad של Apple, הטלפונים החכמים מבוססי ה-Android וכדומה.
אבל השבוע, כאשר אנו מציינים את שנת ה-30 ל-PC הראשון של IBM, אנו עושים זאת מתוך הערכה רבה לפריצת הדרך של אסטרידג' וחבריו. ללא סביבת המחשוב האישי שהגו ופיתחו, השימוש הנרחב בטכנולוגית המחשב בבית ובעסק, פשוט לא היו אפשריים.
בס"ד
תזכורת לאיך עבדו פעם
מענין מאד
מעניין מאוד! המספרים מצחיקים(256KB ועוד…)