NetCHEIF Blog

חברת סיסקו (Cisco) רשמה אתמול שני ציוני דרך בתחום תקשורת רחבת הפס.

ציון הדרך הראשון נרשם בהכרזה של סיסקו על הנתב ה-CRS-3.  זהו נתב מסחרי המיועד לחברות תקשורת וספקי אינטרנט והוא מסוגל להגיע למהירות של עד 322Tbps (כלומר 322,000Gbps).  הוא מיועד לענות על הדרישה ההולכת וגוברת מצד המשתמשים ברשת לשירותי אינטרנט שאינם רק גלישה ודוא"ל.  הנתב, שעלותו כ-$90,000, יאפשר לחברות התשתית שירכשו אותו להעביר בינהן סרטים וקבצי מדיה במהירות גבוהה מאוד. 

בהכרזה סיסקו ציינה שבאמצעות הנתב אפשר יהיה להעביר כל סרט שנוצר אי פעם, תוך כ-4 שניות.  אמת מידה נוספת ליכולתו של הנתב היא האפשרות שהוא מספק לכמיליארד אנשים (שישית מאוכלוסיית העולם) לבצע באמצעותו, בו זמנית, שיחת טלפון ב-VOIP.

ציון דרך קצת פחות משמח שיצא ממטה סיסקו היא נטישת תחום ה-WiMAX.  לפני כשנתיים וחצי רכשה סיסקו את חברת Navini, שהתמחתה בתחום ה-WiMAX, ובאמצעותה היא קיוותה לקבל דריסת רגל משמעותית בשוק.  בעת הרכישה ציינה סיסקו, ששורשיה נטועים בתחום האינטרנט, שטכנולוגית מודמי ה-WiMAX שפותחה ב-Navini תספק לה קפיצת מדרגה גם לתחום הטלקום.

אולם בתקופה האחרונה, ובמיוחד אחרי ההכרזות ב-MWC, נראה שדווקא טכנולוגית ה-LTE, שהגיעה לשוק הרבה אחרי WiMAX, היא זו שתוביל את חברות הסלולר אל הדור הרביעי (4G).  בשלב הזה נראה שסיסקו החליטה להתמקד מחדש בליבת העסקים שלה – תקשורת אינטרנט – ולנטוש את זירת הקרב המתנהלת בין WiMAX ל-LTE.

בשבועות הקרובים אני אפרסם סדרת פוסטים שיסקרו את טכנולוגיות ה-WiMAX ו-LTE.  אם ברצונכם לקבל התראה בעת שפוסטים אלה יפורסמו, הרשמו לעדכונים אוטומטיים מהבלוג כאן.

לא בכל יום פונה מנכ"ל של חברת תקשורת פרטית במכתב פומבי לראש הממשלה, אבל זה מה שעשה הרצל עוזר, מנכ"ל HOT לפני מספר שבועות.  במכתב מפורט, שחלקים ממנו פורסמו בעיתון "גלובס", מביע עוזר בפני בנימין נתניהו את חששו מהשלכות הניסוי שעורכת חברת החשמל בקרית שמונה.  כזכור, במסגרת ניסוי זה, אותו אישר שר התקשורת, מחברת חברת החשמל כ-150 בתי אב לרשת האינטרנט במהירות סינכרונית של 100Mbps.

במכתבו, המעיד על הלחץ הגדול בו נתונה חברת HOT, מדגיש עוזר כי מהלך זה יוצר תחרות לא הוגנת בין חברת ממשלתית לשתי חברות פרטיות.  לדעתו, אין בארץ בעיה של תשתית אינטרנט מהירה ולכן לא ברור לו מדוע על המדינה להשקיע סכומי כסף גדולים בהקמת תשתית כזו.  לדבריו, טמונה במהלך הזה, שנעשה ללא בחינה רצינית, סכנה קיומית הן ל-HOT והן לבזק.

במהלך תמוה, ובמקום להפנות את המכתב לטיפולו של שר התקשורת, בחר ראש הממשלה לענות למנכ"ל HOT באמצעות מנכ"ל משרדו – איל גבאי.  בתשובתו, שפורסמה בשבוע שעבר, מציין גבאי שבשוק תשתיות התקשורת בישראל מתקיים דואופול של HOT ובזק ושמטרת הניסוי היא לבחון את יכולתה של חברת החשמל להוסיף תחרות לשוק זה.  על מנת להרגיע את עוזר, מודגש בתשובה שלא יתאפשר סיבסוד צולב בין פעילות החשמל לפעילות התקשורת ושבכל מקרה משרד התקשורת פועל ויפעל כיאות בטיפול שלו בחברת החשמל.

העובדה שראש הממשלה בוחר לענות למכתב זה באופן ישיר, בסמוך לניסיונות של שר התקשורת לפרק את משרדו ולהקים רשות תקשורת עצמאית, מעיד על המאבק הצפוי סביב פירוק המשרד.  כצפוי, לא בקלות יוותרו הפוליטיקאים על היכולת שלהם להתערב בשוק התקשורת.

עוד לא נדמו הקולות הללו ואתמול, זועזעה גם ליבת העסקים של HOT, כאשר YES הכריזה באופן רישמי על שירות ה-VOD שלה.  מגבלות טכניות ורגולטריות רבות מנעו מ-YES, במשך זמן רב, מלהציג מתחרה לשירות ה-VOD המצליח של HOT, התורם לה הכנסות רבות.  כיוון שהלווין מאפשר רק שידור אל בית הלקוח, נאלצה YES (הנמצאת בבעלות "בזק") לבסס את הערוץ החוזר שלה על רשת האינטרנט ולכך התנגד משרד התקשורת.  עתה, כאשר התנגדות זו הוסרה ובמקביל רוחב הפס המקובל בבתים הגיע ל-2.5Mbps, יכולה YES לספק שירות זה ללקוחותיה.

התבססות שירות ה-VOD של YES על תשתית האינטרנט, מציבה בפני HOT עוד בעיה – לקוחות YES שבוחרים להצטרף לשירות ה-VOD החדש ושתשתית האינטרנט שלהם מבוססת על HOT.  לקוחות אלה גורמים לכך ש-HOT מסייעת ל-YES להשיג הכנסה משמעותית נוספת, ללא שום תמורה לעצמה.

אם נוסיף לכל האמור את התדמית השלילית שיש ל-HOT, במיוחד לאור שירות הלקוחות הבעייתי שלה, ברור שלהנהלת החברה אתגרים מהותיים שעליה להזדרז ולטפל בהם בהקדם.  יתכן שתוכנת ניהול הלקוחות (CRM) החדשה שהושקה ב-HOT תסייע בהתמודדות זו.

ביום שני נערך כנס איגוד האינטרנט הישראלי ושר התקשורת, משה כחלון, כובד בו במתן הרצאת הפתיחה.  בהרצאה לפני למעלה מכ-1,000 באולם הכנסים Avenue ב-"אירפורט סיטי", הבטיח שר התקשורת להמשיך ולהרחיב את מספר החברות שיוכלו לספק שירותי תשתית אינטרנט בישראל. 

השר ציין שבידי משרד התחבורה יש היום למעלה מ-3,000 ק"מ של סיבים אופטיים ושיש כוונה להמשיך ולפרוס תשתית אופטית גם בסמוך לתוואי כביש 6.  בכוונת שני המשרדים לאפשר אספקת תשתית אינטרנט על בסיס סיבים אלה וזאת בנוסף ל-ניסוי שעורכת חברת החשמל בקרית שמונה באספקת תשתית אינטרנט במהירות 100MBps.  כחלון גם ציין שמידה והניסוי יצליח בכוונתו להנפיק לחברת החשמל רישיון מסחרי ולאפשר לה לספק בתשלום שירותי אינטרנט.

זוהי פעילות מבורכת, שככל הנראה תגביר את התחרות בשוק המצומצם של אספקת תשתית אינטרנט בישראל, אך היא מחמיצה את שלוש הבעיות המרכזיות הקיימות בו היום:

• "הקילומטר האחרון".  בישראל אין בעיה של שדירות אינטרנט רחבות.  חברות רבות מחזיקות היום סיבים אופטים החוצים את המדינה לאורכה ולרוחבה ופרט לבזק, HOT וחברת החשמל, גם לרכבת ישראל ולחברות הסלולריות ישנן תשתיות כאלה.  הבעיה האמיתית היא ההגעה ללקוח הסופי.  כיום ישנם רק שלושה סוגי כבלים המגיעים לכל בית - בזק, HOT וחברת החשמל – והאתגר של משרד התקשורת היא לאפשר לגופים נוספים להשתמש בכבלים אלה על מנת להגיע ללקוח הסופי.
• רוחב הפס העולה.  בזק ו-HOT מגבילות בקנאות את רוחב הפס העולה שהן מספקות ללקוחותיהן.  גם אם רכשת חבילה רחבה של עשרות מגה-ביטים, רוחב פס זה יסופק רק בערוץ היורד.  בערוץ העולה החברות מספקות רוחב פס מגוכח שאינו מתאים לצרכים של שוק תקשורת מודרני.
• רוחב הפס לחו"ל.  כל תקשורת האינטרנט הישראלית לחו"ל מתבססת הים על ספק יחיד (Med 1) המנצל את בילעדיותו לגביית מחירי עתק מה-ISP.  כתוצאה מכך רוכשות חברות אלה חבילות מצומצמות ומבצעות מניפולציה אגרסיבית על התקשורת (traffic shaping) לחו"ל.

עוד חדשה שיצאה השבוע ממשרד התקשורת בישרה שבכוונת השר לבטל את משרדו ולהקים רשות תקשורת עצמאית.  זוהי בשורה מעודדת, שאם אכן תתממש, תביא סוף סוף להקמת גוף מקצועי ורציני שינהל את אחד התחומים החשובים ביותר בעולם המודרני.  אין ספק שגם בישראל, כמו במרבית המדינות המודרניות בעולם, ראוי שתחום התקשורת ינוהל ויפוקח על ידי גוף עם ראיה רחבה וארוכת טווח ולא על ידי פקידות ממשלתית, המתחלפת חדשות לבקרים על פי השיוך המפלגתי של השר הממונה.  יחד עם זאת אני מרשה לעצמי לפקפק במימוש של כוונה זו.  כבר ב-2003 החליטה ממשלת ישראל על פירוק המשרד ועל הקמת רשות, אך מגוון סיבות, ובעיקר פוליטיות, מנעו את המימוש של החלטה זו.  מי שרוצה לקרוא את תזכיר חוק הקמת רשות התקשורת משנת 2003, מוזמן לעיין בעמוד 75 של הדו"ח הזה.  למותר לציין ש-העובדים של המשרד כבר מיהרו השבוע להיפגש עם השר על מנת להבין מה בדיוק יעלה גורלם במידה והתוכנית הזו תקרום עור וגידים.

ולסיום, כמו שהבטחתי שעשוע קטן, תרתי משמע.

בזק הכריזה השבוע על מסלול שיחות בשם "דקה תמורת דקה" (לחיצה על התמונה משמאל תגלה את כל פרטי ההודעה).  במסגרת המסלול, אותו מגדירה בזק כ-"חדשני", תינתן לכל לקוח דקת שיחה חינם לטלפון קווי, אך ורק ב-שעות השפל, וזאת בתמורה לכל דקת שיחה לטלפון סלולרי שעלותה כ-34.4 אגורות לדקה.  בזק מקפידה לציין בהודעה לעיתונות שתעריף שעות השפל שלה עומד על 4.6 אגורות לדקה ושהתוכנית מוגבלת ל-100 דקות שיחה בחודש. 

מתמטיקה פשוטה מראה שהחסכון המקסימאלי הטמון במסלול זה עומד על סכום האגדי של 4.60 שקל.  כיוון שעלות המסלול היא שקל אחד לחודש, הרי שהחסכון מצטמצם ל-3.60 שקל לחודש – ובמילים שלושה שקלים ושישים אגורות…

פורים שמח לכולכם.

אתמול הסתיימה בברצלונה תערוכת הסלולר הבין לאומית (ה-MWC), הנערכת מדי שנה, בשבוע השני של חודש פברואר.  בניגוד לשנים הקודמות בהן שמו ענקיות הסלולר בעולם דגש על הצגת טלפונים חדשים, השנה התמקדה התערוכה במערכות ההפעלה הנמצאות בבסיס הטלפונים, בתוכנות הרצות עליהם ובחנויות האפליקציות מהם ניתן להוריד אותן.

כבר ב-2007, היתה חברת Apple הראשונה להבין שמפרטי החומרה של הטלפונים הסלולריים הופכים להיות פחות ופחות רלוונטיים.  רמת האינטגרציה הגבוהה של החומרה והיכולת לדחוס לתוך מארז זעיר וקל מעבד חזק, רכיב סלולרי, מצלמה ברזולוציה גבוהה, רכיבי GPS ו-WiFi מתקדמים, מסך באיכות מעולה וכמות נאה של זכרון, הקשו על יצרניות הטלפונים ליצור בידול מהותי בין המכשירים שלהם.  Apple החליטה לתקוף את הבעיה הזו על ידי פתיחת ממשקי מערכת ההפעלה של ה-iPhone ומתן אפשרות, לכל מי שמעוניין בכך, לפתח יישומים עבורו.  בחנות היישומים של Apple יש היום כבר קרוב ל-150,000 אפליקציות שונות ונרשמו בה למעלה מ-3 מיליארד הורדות.

בתערוכות ה-MWC ב-2008 וב-2009 חברת Nokia, יצרנית הטלפונים הסלולריים הגדולה בעולם, עוד שמה דגש על הצגת דגמים של טלפונים חדשים (N96 ו-N97 בהתאמה), אבל לא כך השנה.  בניגוד להרגלה בשנים האחרונות, ובמקום להציג טלפון חדש, בחרה נוקיה להציג לעולם את שיתוף הפעולה שלה עם חברת אינטל, בפיתוח מערכת הפעלה חדשה לטלפוניים סלולריים עתידיים.  מערכת הפעלה זו, המכונה MeeGo, משלבת את הפיתוחים מבוססי ה-Linux של אינטל (Moblin) ונוקיה (Maemo) למערכת הפעלה אחת שתעמוד בבסיסם של הטלפונים העתידיים מבית נוקיה. 

נוקיה אמנם הודיעה שהיא לא זונחת את Symbian, מערכת ההפעלה הנוכחית שלה, אך היא תמקד אותה בטלפונים הפשוטים והזולים יותר שלה.  MeeGo תכוון לטלפונים חכמים ומתקדמים שייוצרו על נוקיה (אולי על בסיס מעבד ה-Atom של אינטל) ובמקביל תוקם חנות אפליקציות ליישומים מבוססי MeeGo.  הצגת חנות יישומים סביב מעבד ה-Atom אינה זרה גם לאינטל, שהציגה את ה-AppUp כבר לפני כחודש וחצי במסגרת CES 2010.

ההכרזה המשותפת של נוקיה ואינטל, אינה הניסיון הראשון לבנות מערכת הפעלה מבוססת Linux לטלפונים סלולריים.  גוגל כבר הציגה לפני יותר משנה את Android ולפני כחודש וחצי את הטלפון הראשון שלה – Nexus 1 – המבוסס על מערכת זו.  גוגל פתחה כמובן גם חנות אפליקציות – ה-Android Market ומאפשרת למפתחים המעונינים בכך, גישה אל ממשקי מערכת ההפעלה.  סביב Android מתפתחת קהילה גדולה של מפתחים ויצרנים וניתן כיום לרכוש טלפונים מתוצרת מוטורולה, סמסונג, LG ו-HTC, המבוססים על מערכת זו.  גם חברת Dell צפויה להציג טלפונים מתוצרתה, כמו ה-Mini 3 וה-Mini 5, המבוססים על Android.

סמסונג ניצלה את במת ה-MWC על מנת להציג את הטלפון החדשני שלה – Wave – המבוסס על הפרשנות שלה למערכת הפעלה Linux עבור טלפונים סלולריים – Bada.  בדומה לחברות האחרות, גם סמסונג מזמינה מפתחים לייצור אפליקציות סביב Bada וגם היא תפתח חנות אפליקציות עבורה.

מיקרוסופט ניצלה את תערוכת MWC והכריזה על מערכת ההפעלה החדשה לטלפונים סלולריים – ה-Windows Phone 7 – המחליפה את Windows Mobile, שלמרות שפע הגרסאות שלה (הנוכחית היא 6.5), מעולם לא הצליחה להתרומם גבוה מדי.  על בסיס ההצלחה של Windows 7 למחשבים אישיים, ותוך שימוש בממשק החדשני של Microsoft Zune, מקווה מיקרוסופט ש-Windows Phone 7 ימחק את הכשלונות הצורמים שלה עם Windows Mobile.  מיקרוסופט נקטה כאן גישה שהיא מאוד נדירה אצלה – היא זונחת ומשליכה לפח שנים של השקעה ומאות מליונים של דולרים ופותחת דף חדש, מתוך תקווה שהפעם יש לה קלף מנצח.

ניתן לסכם את את תערוכת ה-MWC 2010 בשני מישורים:

• בניגוד לשנים עברו, הדגש בשוק הטלפוניים הסלולריים עובר מהחומרה לתוכנה.  בעוד שהחומרה של הטלפונים הסלולריים מפסיקה להיות גורם מבדל, עוברות החברות לשים דגש על מערכות הפעלה ואפליקציות, תוך ניסיון לרתום כמה שיותר מפתחים לסביבה שלהן.
• כנראה ש-Linux מוצאת לעצמה, סוף סוף, את הנישה שלה.  הניסיון לכבוש את סביבת ה-desktop כנראה נכשל, אבל הכשלונות של מיקרוסופט בתחום הטלפוניה, פותחים ללינוקס צוהר שקשה יהיה לסגור אותו.  גם עם ההשקעה החדשה של מיקרוסופט ב-Windows Phone 7, הסיכוי שלה להגיע לדומיננטיות משמעותית בתחום זה הוא קטן – הרכבת הזו כבר מזמן יצאה מן התחנה.

באחד הפוסטים הקודמים, סיפרתי לכם על הרישיון שקיבלה חברת החשמל ממשרד התקשורת לביצוע ניסוי לאספקת שירותי אינטרנט, על תשתית הסיבים האופטים שלה, בבתי תושבים בקרית שמונה.  בראיון שנערך עם מנכ"ל חברת החשמל בעיתון גלובס, הוא הבטיח שפריסת התשתית בכל הארץ תארך כ-5 שנים ותביא לכל לקוח חיבור אינטרנט במהירות סימטרית של 100Mbps.  במידה והניסוי יצליח ופריסת התשתית אכן תתבצע כמובטח, הרי שתיווצר כאן תחרות אמיתית ורצינית ל-"בזק" ול-HOT בתחום אספקת תשתית אינטרנט. 

אתמול הוסיף משרד התקשורת נדבך נוסף לתחרות עם "בזק" והודיע על הקמת וועדה לבחינת מחודשת של תעריפיה.  וועדה זו נדרשת כיוון ש-"בזק", המוגדרת כמונופול בתחום התקשורת הנייחת, אינה עצמאית בקביעת מחירי השירותים אותם היא מספקת.

וועדה מסוג זה לא התכנסה מזה כ-6 שנים ואין ספק שכינוסה יביא לתמורות רבות בהסדרים הקיימים בשוק התקשורת הנייחת.  מצד אחד יתכן שהמלצות הוועדה יביאו להוזלה בתעריפים אותם גובה "בזק" מלקוחותיה, אך מצד שני יכול להיות שהוועדה תיתן ל-"בזק" עצמאות רבה יותר בקביעת מבנה התעריפים.  כיום "בזק" אינה יכולה להכריז על מבצעים או מסלולי היתקשרות, מבלי לקבל את אישורו של משרד התקשורת ויתכן שהוועדה תמליץ על מתן חופש פעולה רב יותר בתחום זה.

סוגיה נוספת שתונח על שולחן הדיונים של הוועדה היא קביעת תעריפים סיטונאיים בתחום התקשורת הנייחת.  קיימת סבירות גבוהה שהוועדה תמליץ על קביעת תעריפים סיטונאיים לגופים וחברות שירכשו היקף נרחב של שירותים נייחים  מ-"בזק".  כזכור, גם התחום הסלולרי נפתח לתחרות באופן דומה עם פרסום התקנות לקבלת רישיון מפעיל MVNO.

במידה והמלצה כזו תתקבל על ידי משרד התקשורת, יוכלו חברות התקשורת האחרות למכור ללקוחתיהם חבילה שלמה של שירותים, שיכללו בין השאר גם קו תקשורת נייחת שנרכש במחיר סיטוני מבזק.  כך לדוגמא יוכלו ה-ISP להציע ללקוחותיהם חבילת אינטרנט מלאה שתכלול הן שירותי קישור והן תשתית גישה.

שר התקשורת הקציב לוועדה לוח זמנים של שנה למסירת המלצותיה וקבע שבמסגרת דיוניה, היא תישמע את עמדותיהם של נציגי בזק והחברות האחרות.  כמו כן, תיפגש הוועדה עם נציגים ויועצים נוספים לפי ראות עיניה, ותאפשר למעוניינים נוספים להופיע בפניה.

בשנים האחרונות סקרתי לעומקם כ-10 נתבים ובנוסף לכך, עם מספר דומה של נתבים גם הזדמן לי להתנסות באופן אישי.

הנתבים הראשונים שהגיעו לארץ בשנת 2002 ו-2003 היו מבוססים על המעבד המשולב CX84200 של חברת Conexant (או על ה-ADM5120 של חברת Infineon התואם לו) שפעל במהירות של מעבד של 75Mhz.  נתבים אלה, כמו ה-CNET וה-DYNAMODE הזכורים לטובה, כללו 1MB של זכרון FLASH ו-4MB של זכרון RAM. 

בעוד שזיכרון ה-FLASH הסטטי מאכסן את הקושחה (firmware) של הנתב,  הרי שזיכרון ה-RAM הוא דינמי ומשמש בעיקר לשמירת טבלאות ניתוב עבור מנגנון ה-NAT.  כאשר כמות ה-RAM העומדת לרשות הנתב אינה גדולה, אין באפשרותו לנהל טבלאות ניתוב גדולות.  כתוצאה מכך, הנתב מוגבל הן בכמות המחשבים שבהם הוא יכול היה לתמוך והן בכמות החיבורים (connections) אותם הוא יכול להחזיק.

מאוחר יותר, ב-2003 ובמהלך 2004, החלו להגיע לארץ נתבים מעט מתקדמים יותר, כמו ה-D-LINK DI-604 וה-EDIMAX BR-6104 שהיו מבוססים על אותו מעבד, אך פעלו במהירות שעון גבוהה יותר של 100Mhz וכללו זכרון RAM של 8MB.  השיפורים בחומרה הפכו את הנתבים הללו למהירים ויציבים יותר, אך כאשר הם נאלצו להתמודד עם תוכנות ה-P2P שהחלו לפרוח באותה תקופה, הם נטו לקרוס.  קריסות אלה נבעו מאי יכולתו של הנתב לעמוד בעשרות ומאות החיבורים (connections) שתוכנות ה-P2P פותחות במהלך פעולתן.

למי שמעורה קצת בהיסטוריה של המחשבים האישיים, הסיפור הזה מזכיר במקצת את מה שקרה בשנות ה-90 המאוחרות ובתחילת שנות ה-2000, בין דרישות התוכנה של מיקרוסופט (Windows ו-Office) לבין עוצמתם של מעבדי אינטל.  באותה תקופה, Windows ו-Office הפכו להיות תוכנות כבדות הזוללות משאבים רבים ומעבדי אינטל של אז, התקשו להתמודד עם דרישות אלה. 

המהנדסים של אינטל, בעיקר במרכז הפיתוח כאן בחיפה, נדרשו לפתח ארכיטקטורות ומעבדים חדשים שיוכלו להתמודד בהצלחה עם הדרישות ההולכות וגדלות של התוכנות מבית מיקרוסופט.  כיום, מתבססים המחשבים האישיים שלנו על מעבדים כפולי ומרובעי ליבה, עם 2GB ו-4GB של זכרון, ומתמודדים בקלות עם דרישות התוכנה.

בדומה למה שקרה עם מעבדי אינטל, גם בתחום הנתבים החל, משנת 2005 לערך, מרוץ צמוד בין תצורת החומרה של הנתבים לבין הדרישות של המשתמשים.  מפתחי הרכיבים בתחום התקשורת החלו לייצר מעבדים חזקים ומהירים יותר, ועל בסיסם פותחו נתבים מתקדמים, הפועלים במהירויות שעון גבוהות והכוללים כמות הולכת וגדלה של זכרון RAM, כל זאת על מנת לענות לדרישות המשתמשים:

• חיבור מספר גדול של מחשבים, הן ישירות והן דרך מתגים (switch)
• תמיכה במהירות חיבור לאינטרנט הנמדדת ב-MBps ולא ב-Kpbs
• תמיכה במחשבים המתחברים לנתב באופן אלחוטי, בכל התקנים הקיימים
• תמיכה בכמות ונפח הולכים וגדלים של קבצים המורדים מרשת האינטרנט, הן בתוכנות P2P (כמו EMULE ו-uTorrent) והן ישירות (Rapidshare וכד')

הנתבים של היום רחוקים מאוד מנתבי ה-Conexant CX84200.  הם כוללים מעבדים מתקדמים הפועלים במהירויות שעון העולות על 300Mhz וכוללים לא פחות מ-32MB של זכרון RAM.

שוב, ובדומה למה שקרה עם מעבדי אינטל ותוכנות מיקרוסופט בזמנו, ניצחה החומרה את התוכנה בקצב ההתפתחות שלה.

קשה למצוא היום נתב, גם בסדרות התקציביות של היצרנים, שאינו יכול לעמוד בקלות בחיבור של מחשבים רבים, להתמודד עם מאות חיבורים בתוכנות P2P ולתמוך בחיבורים אלחוטיים בתקנים השונים.  התופעה של קריסת נתבים, בעיקר בגלל בעיות זיכרון, כמעט ונעלמה כליל.  הנתבים של היום מגלים יציבות גבוהה ובגלל רמת האינטגרציה הגבוהה של הרכיבים, הם גם מפיקים פחות חום.

במידה די גדולה של בטחון ניתן לקבוע שמרכיבי החומרה של הנתבים הופכים לפחות ופחות רלוונטים והם מפנים את מקומם לאיכותה של הקושחה – התוכנה שמפעילה את הנתב.  הקושחה, התופסת את מרכז הבמה, היא זירת התחרות העיקרית בין יצרני הנתבים היום.  יצרנים רבים מתחילים להפנים שקושחה בעלת ממשק משתמש מתקדם ונוח, זמני reboot קצרים ומידע מפורט, הופכת להיות חשובה יותר.  יצרנים שיתעלמו ממגמה זו, אפילו אם יש ברשותם נתבים המבוססים על חומרה טובה, עלולים למצוא את עצמם בבעיה.

בצירוף מקרים מעניין, פורסמו אתמול שתי ידיעות העוסקות בחלופות לחיבור מהיר במיוחד לרשת האינטרנט, באמצעות קווי חשמל וחיבורי סלולר.

בידיעה הראשונה, שיצאה ממשרד התקשורת, דווח על כך ששר התקשורת, בשיתוף עם שר התשתיות, העניקו לחברת החשמל רישיון לביצוע ניסוי טכנולוגי שמטרתו לבדוק את יכולתה לספק תשתית תקשורת מהירה לבית הלקוח. 

במסגרת הניסוי תחבר חברת החשמל, באמצעות סיבים אופטיים שיפרסו עד בית הלקוח, כ-150 בתים בקרית שמונה, שבאמצעותם יסופק שירות אינטרנט סימטרי של 100Mbps.  המשמעות היא שהלקוחות המשתתפים בניסוי יוכלו להינות משירות אינטרנט במהירות גבוהה מאוד, שאינה זמינה למרבית תושבי הארץ.

האפשרות להעלות לאינטרנט במהירות של 100Mbps אינה אפשרית היום באף ספק תשתית ואם אכן תוכל חברת החשמל לספק שירות כזה, הדבר יהווה פריצת דרך שתגרום לתחרות חריפה מאוד מול בזק ו-HOT.

בעוד שבחברת החשמל מדובר בניסוי, הרי שבחברת פלאפון מדובר על שידרוג שירות האינטרנט שלה למהירות של 21Mbps, אשר יהיה זמין לכלל לקוחות החברה תוך מספר חודשים. 

במקור, תוכננה רשת ה-GSM של פלאפון כך שתוכל לספק מהירות של 14.4Mbps לשניה, אך הזמינות הגדלה והולכת של מודמים ומכשירים סלולריים התומכים ב-21Mpbs הביאה את החברה לנהל מו"מ לקניית רישיונות שדרוג למהירות זו.

במידה ותתממש תוכניתה של פלאפון, הרי שהיא תהיה החברה הסלולרית הראשונה שתציג מהירות שכזו, אשר יכולה לשמש תחליף ראוי לחיבורים הקווים של בזק ו-HOT.

נמשיך לעקוב.

מי שעיין במודעת סוף השבוע של "אופיס דיפו", בוודאי ראה את הנתב הפופולרי BR-6204WG של חברת Edimax מוצע שם במחיר של 149 שקל.  מחיר זה אמנם דומה לזה שניתן למצוא בחנויות המחשבים הזולות כמו "איבורי" ו-KSP, אבל כשרשת שיווק ארצית דוגמת "אופיס דיפו" מתחילה למכור במחיר כזה, יש לדבר משמעות אחת בלבד – מכירת סוף העונה של נתבי ה-G החלה.

בשיחה שקיימתי עם ארי פיק, מנכ"ל פיקוק, היבואנית והמפיצה הבלעדית של נתבי Edimax בישראל, הוא אישר בפני שאין בכוונתו להמשיך ולייבא את נתב ה-G מהדגם האמור - מעתה הוא הולך להתמקד רק בנתבי N.  גישה דומה שמעתי גם אצל מנכ"ל D-Link ישראל, ערן שלומי, שציין בפני שמבחינתו ה-DIR-300N הוא נתב ה-G החדש.  אמנם ה-DIR-300N הוא נתב 1X1, אבל מחירו האטרקטיבי (כ-200 שקל) והעובדה שהוא תומך באופן מלא בקושחת DD_WRT, מעמיד אותו בתחרות ישירה מול נתבי G.  סקירה מקיפה של נתב זה תפורסם בקרוב.

עיון ברשימת הנתבים הפופלריים ביותר באתר ZAP מעלה ממצאים מענינים – בין 5 הנתבים הפופולריים ביותר, 3 הם נתבי N – ה-BR-6524 וה-BR-6424 של חברת Edimax וה-DIR-615 של חברת D-Link.  אם נרחיב את היריעה ונסתכל על 10 הנתבים הפופולריים ביותר לפי אתר ZAP, הרי ש-6 מהם הם נתבי N – לרשימה הקודמת מתווספים ה-WRT160N של Linksys, ה-WBR6001 של Level 1 וה-TLWR841ND של TP-LINK.  (מידע זה נכון ליום פרסום הפוסט). 

הרחבת התמונה ל-15 הנתבים הפופולריים ביותר לא משנה את הסטטיסטיקה - 9 מתוך 15 הנתבים, כלומר 60%, הם נתבים בתקן N.  המשמעות ברורה – השוק עובר לנתבי N תוך זניחת נתבי ה-G.  המגמה הזו, שהחלה בחודשים האחרונים, נובעת משני מקורות עיקריים – מצד אחד הצרכנים גילו שלנתבי N יש יתרונות בולטים מול נתבי ה-G, במיוחד ביכולת להתמודד עם מרחקים ומכשולים, ומצד שני יותר ויותר מחשבים ניידים הנמכרים בישראל מכילים כבר כרטיסי רשת אלחוטיים התומכים בתקן זה.

המגמה הזו נובעת גם מהמהפך המתחולל לאחרונה במחירי הנתבים.  אם משווים את עלותו של ה-BR-6204WG, שכאמור עומדת על 149 שקל, לנתב ה-N מדגם BR-6424N שעולה היום כ-190 שקל, נגלה פער של 40 שקל.  בפער נמוך שכזה הלקוחות מעדיפים רכישת נתב בתקן N מאשר נתב בתקן G.  מגמה זו אינה יחודית רק לחברת Edimax.  כך לדוגמא, אם נשווה נתבים של חברת Level 1 נגלה שדגם ה-G המוביל שלה, ה-WBR3406TX, עולה היום כ-160 שקל ודגם ה-N המוביל, WBR6001, עולה כ-200 שקל – גם כאן מדובר על פער של 40 שקל.

הפערים בין מחירי נתבי ה-G לנתב ה-N ימשיכו להצטמצם כיוון שיצרני הרכיבים — Ralink,‏‏ Broadcom,‏‏ Atheros ואחרים – מפסיקים אט אט לייצר רכיבים בתקן G ועוברים במקום זאת לייצר רכיבי N במסות גדולות.  השורה התחתונה היא ברורה – נתבי ה-G מגיעים לסוף חייהם ולא רחוק היום בו נתקשה למצוא נתב מסוג זה בחנויות.  מי שמעוניין בנתב G כדאי שיזדרז להצטייד באחד שכזה.

משרד התקשורת ממשיך לנסות ולהצר את גבולות מגרש המשחקים של החברות הסלולריות.  אחרי פרסום תקנות ה-MVNO לפני שבועיים, הוא הודיע בתחילת השבוע על שינוי אופן החיוב של שיחות בין-לאומיות המתבצעות ממכשיר סלולרי.

על פי תקנות משרד התקשורת, האחריות על גביית התשלום עבור שיחה בין לאומית המתבצעת מטלפון קווי, מוטלת על המפעיל הבין לאומי שבאמצעותו התבצעה השיחה.  המפעיל גובה מהלקוח את העלות הכוללת של השיחה ומעביר לחברת הטלפון הנייח את חלקה עבור הקישוריות בארץ, העומד על 2.4 אג' בשעות השפל או 4.3 אג' בשעות השיא.  לדוגמא, אם נקבע בין המפעיל הבין לאומי ללקוח תעריף של 50 אג' לדקה, המפעיל ישאיר אצלו 47.6 אג' לדקת שיחה שבוצעה בשעת השפל (45.7 אג' בשעת השיא) ויעביר את היתרה לחברה הקווית.

לעומת זאת, בשיחה בין לאומית המתבצעת ממכשיר סלולרי המצב שונה – בעל טלפון סלולרי המבצע באמצעותו שיחה בין לאומית מחוייב פעמיים: חיוב אחד נגבה על ידי החברה הסלולרית, לפי התעריף שנקבע בין הלקוח לחברה לשיחה בתוך הרשת, וחיוב שני נגבה על ידי המפעיל הבין לאומי, עבור השיחה לחו"ל.  לדוגמא, אם החברה הסלולרית מחייבת את הלקוח הפרטי ב-60 אג' לדקה עבור שיחה בישראל והמפעיל הבין לאומי גובה 50 אג' עבור המקטע לחו"ל, ישלם הלקוח סך של 1.10 שקל, המתחלקים בין שני חשבונות שונים.

הפיצול של השיחה הסלולרית לחו"ל לשני חשבונות מקשה על הלקוח לבצע השוואת מחירים ומסתיר ממנו את העלות האמיתית של השיחה.

על מנת לתקן את העיוות הזה, הורה משרד התקשורת על יישום המודל הקיים בשיחות בין לאומיות בחיוג קווי, גם בשיחות מטלפון סלולרי.  על פי המודל, שיופעל בעוד חצי שנה, יחוייב בעל טלפון סלולרי שיבצע שיחה בין לאומית רק על ידי המפעיל הבין לאומי.  המפעיל הבין לאומי יהיה אחראי לגבית מלוא העלות של השיחה והוא זה שיעביר לחברת הסלולרית את חלקה על פי תעריף קישוריות אחיד שנקבע על 21.8 אג'.

כלומר בעוד חצי שנה, ההפרש בין שיחה בין לאומית שבוצעה בטלפון קווי לזו שבוצעה בטלפון סלולרי יהיה קבוע וידוע – הוא יעמוד על 21.8 אג' לדקה.  המשמעות היא שעבור רוב הלקוחות הפרטיים תוזל עלות שיחה סלולרית לחו"ל ב-20 אג' עד 90 אג'.

משרד התקשורת מקווה שעל ידי יישום הצעד הזה, לא רק שהמחירים ירדו אלא שתובהר ללקוחות העלות האמיתית של שיחה סלולרית בין לאומית.  זה אמנם צעד יפה, אבל מן הראוי שמשרד התקשורת יתעורר ויקרא את שתי הערות הבאות ואת ההמלצה המופיעה בסוף.

1. ברור שהתוצאה הישירה של יישום הוראה זו היא שההכנסות של החברות הסלולריות יקטנו.  כפי שהיה בעבר עם כל רגולציה חדשה שהביאה להקטנת ההכנסות של החברות הסלולריות, גם הפעם הן ימצאו את הדרך לפצות את עצמן ואנו נמצא את עצמנו משלמים יותר על שירות סלולרי אחר, שבו משרד התקשורת עוד לא טיפל.
2. פרת ההכנסות העיקרית של החברות הסלולריות משיחות בין לאומיות היא דווקא בכיוון ההפוך – שיחות המבוצעות מחו"ל לארץ.  העלות הנגבית עבור שיחות אלה היא שערוריתית והתעריפים שם נמדדים בשקלים רבים לכל דקה.  כך לדוגמא דקת שיחה מארה"ב לישראל בטלפון סלולרי עולה כ-18 שקל.  מן הראוי היה שמשרד התקשורת יכנס לעובי הקורה גם בנושא זה.

על משרד התקשורת להבין שחברות הסלולר הן כמו בלון מלא אוויר — לחץ המופעל עליהן במקום אחד מביא להתנפחות במקום אחר, אך גודלו של הבלון לעולם לא יקטן.  על מנת להקטין את גודלו של הבלון של החברות הסלולריות נדרשת פעולה יותר תקיפה והרבה יותר אמיצה.

תרגיל זיכרון קטן – עיצמו עיניים ונסו להיזכר מתי בפעם האחרונה ראיתם גאדג'ט חדש שאינו מבריק ונוצץ.  מתקשים?  אז בואו נחזור 3 שנים לאחור…

בשנת 2007, כאשר נחשף ה-Chumby Classic לראשונה, עטוף בקטיפה גינג'ית, פלסטיק בצבע בז' ובחזיתו מסך נגיעה צבעוני בגודל 3.5", לא היה ברור על מה בדיוק חשבו המעצבים שלו.  בעולם בו גאדג'טים חדשים חייבים להתהדר בשחור בוהק או כרום נוצץ, התבלט ה-Chumby Classic כ-"משהו אחר".  והאמת, הוא באמת כזה.

המפתחים של ה-Chumby Classic לא הסתפקו רק בעיצוב חיצוני שאינו שגרתי, אלא גם יצרו מכשיר שלא ניתן לקטלג תחת שום קטגוריה מוגדרת.  ממבט ראשון הוא נראה כמו שעון מעורר שניתן להניח על השידה ליד המיטה, אבל בפועל הוא הרבה יותר מכך – הוא גם רדיו אינטרנט, תחנת עגינה לנגני MP3, קורא RSS, מסגרת לתמונות דיגטליות, נגן מדיה, ממשק ל-Facebook ו-Twitter וזו רק רשימה חלקית. 

ה-Chumby Classic, שכולל שני רמקולים, יכולת Wifi ושתי כניסות USB, מתבסס על מעבד ARM וגרעין של לינוקס (linux).  השימוש בלינוקס, הופך את ה-Chumby Classic לסביבת פיתוח של יישומונים (widget) המרחיבים את תכונותיו ויכולתו.  בשלוש השנים שעברו מאז הוצג לראשונה, פותחו ל-Chumby Classic למעלה מ-1,500 יישומונים והרשימה גדלה מדי יום. 

יישומונים אלה, שכולם חינמיים וזמינים להורדה באתר של Chumby, מאפשרים לכל משתמש לעצב את ה-Chumby Classic שלו ולאפיין את אופן פעולתו.  סביב ה-Chumby Classic התפתחה קהילה גדולה ופעילה של משתמשים ומפתחים שהפכו את הפלטפורמה הזו לחיה ותוססת.

ב-CES 2010 הלכו המפתחים של ה-Chumby Classic עוד צעד אחד קדימה והציגו את הדור החדש – ה-Chumby One.  כפי שניתן לראות בתמונה, ה-One איבד את המראה הייחודי של ה-Classic והוא נראה קופסתי וסטנדרטי יותר.  שינויים נוספים בוצעו בחומרה עצמה – המעבד של ה-One חזק יותר, כמות הזיכרון הוגדלה והוא כולל עתה כפתור לכיוון עוצמת הקול (volume) ורדיו FM סטנדרטי. 

בניגוד ל-Classic שדרש חיבור קבוע למקור חשמל, ה-One כולל סוללה נטענת ההופכת אותו חסין להפסקות חשמל ומאפשרת את ניודו.  גם בשורת המחיר יש הבדל ומפתיע לטובה – המחיר של ה-One נמוך מזה של ה-Classic ועתה צריך להיפרד רק מ-$119 לעומת $199 בעבר.  לצערי, שני הדגמים אינם זמינים בארץ וניתן לרוכשם רק בארה"ב ובעוד מספר מצומצם של מדינות.

ב-CES 2010 הצטרפה גם חברת Sony לזירה והציגה את ה-Dash. ה-Dash הוא מוצר גדול וקובייתי אף יותר מה-One, ומתבסס על מסך נגיעה בגודל 7" ברזולוציה של 800 על 480.  ה-Dash מריץ כמובן את כל היישומונים של משפחת Chumby, ובדומה לו הוא כולל חיבור WiFi אך אין לו חיבורי USB.  עלותו של ה-Dash היא $199 והוא זמין כרגע רק בארה"ב.

כשבוחנים את משפחת ה-Chumby ואת ה-Dash יותר לעומק מגלים שהם לא חפים מחסרונות.  למרות שהם מתחברים לנתב הבייתי ב-WiFi, אין להם אפשרות להתממשק אל המחשבים האחרים ברשת והם אינם יכולים לשמש כ-"מזרימי מדיה" (streamer) לקבצי האודיו והווידאו המאוכסנים על אותם מחשבים.

החסרון של מצלמה קדמית, שהיתה מאפשרת לבצע איתם שיחות וידאו בסקייפ, גם הוא מוזר בעייני.  תכונה נוספת שראוי שתיושם במכשירים אלה היא תמיכה בחיבור סלולרי, מה שיאפשר להשתמש בהם גם כאשר אין חיבור WiFi בסביבה.

למרות חסרונות אלה, נראה שהגאדג'טים האלה מצליחים במשימתם ומביאים את האינטרנט לעוד פינה בבית - עכשיו גם על השידה בחדר השינה לא נוכל לברוח מעידכוני ה-facebook.