בן דב ואני – צ'ילבות

צ'ילבה (סלנג) – מישהו שאני ברוגז איתו.

לפני כמה שבועות רכשתי לבת שלי טלפון סלולרי חדש.  ה-Nokia 2700 Classic שרכשתי הוא מכשיר דור 2.5 שכולל מצלמה, נגן MP3 וחיבור לאינטרנט ב-GPRS.  במחיר של כ-500 שקל הוא ענה על כל הדרישות של ילדה בת 8.

כמו כל ילד שמקבל צעצוע חדש, בימים הראשונים היא גילתה התלהבות רבה מכל התכונות של הטלפון, אבל זו התחלפה במהירות באכזבה קטנה אך משמעותית.  למרות כל הניסיונות שלה היא לא הצליחה לשלוח ולקבל הודעות תמונה (MMS) וגם החיבור לאינטרנט לא עבד.

לאכזבה שלה מהטלפון התווספה גם תחושת תסכול מכך שאבא שלה לא מצליח ל"תקן" את הטלפון.  למרות כל המאמצים שלי, לא הצלחתי למצוא את הידיים והרגליים בהגדרות האינטרנט והמולטימדיה של הטלפון והוא סרב בתוקף להתחבר לשירותים האלה.

השלב הבא היה להתקשר לשירות הלקוחות של אורנג'.  הניסיון שלי עם שירות הלקוחות של אורנג' הוא בסה"כ חיובי.  אני אמנם לא משתמש בו הרבה אבל בפעמים שנזקקתי לו קבלתי מענה טוב מבלי ל-"התייבש" זמן רב על הקו.

אבל הפעם החוויה הייתה שונה לחלוטין – את המענה האנושי קבלתי רק אחרי 5 וחצי דקות של המתנה.

אח"כ, ועוד לפני שסיימתי לתאר את הבעיה, שאלה/קבעה הנציגה "לא קנית את המכשיר אצלנו, נכון?".  האמת, היא צדקה – לא קניתי אצלם – וכי למה שאעשה זאת?  בסל המוצרים של אורנג' יש רק מכשיר דור 2.5 אחד, ולא רק שהוא נחות בתכונותיו מה-2700, הוא גם עולה כמעט פי 3.

"כיוון שלא קנית אצלנו", חרצה הנציגה את גזר דינה, " אני לא יכולה לעזור לך.  תפנה למי שקנית את המכשיר ממנו".  כל הניסיונות שלי לשנות את דעתה, נפלו על אוזניים אטומות.

אז עם מה נשארנו?  לקוח כועס, ילדה מאוכזבת ופוסט "משחרר קיטור".

ומה עכשיו?  קודם כל ניקח את הטלפון לחנות הטלפונים השכונתית ונקווה שהם יצליחו לפתור את הבעיה.  ובנובמבר הקרוב, כשהתחיבות המאוסה לאורנג' תסתיים, נבדוק ברצינות את האפשרויות האחרות.

מה צריכים ספקי האינטרנט ללמוד מ-RapidShare

הלוגו של RapidShareRapidShare הוא אחד מאתרי האינטרנט הפופולריים ביותר בעולם – נכון ליום כתיבת הפוסט הוא ניצב במקום ה-32 ברשימת NetCraft ובמקום ה-39 ב-Alexa.

האתר, שנמצא בבעלות חברה גרמנית ומתארח בשוויץ, מאפשר לגולשים בו להעלות ולהוריד קבצים בשני מסלולים – האחד חינמי והשני בתשלום.

במסלול החינמי מוטלות על הגולש מגבלות על מספר וגודל הקבצים, מהירות ההורדה שלהם, זמן המתנה לתחילת ההורדה וכיוב'.  במסלול בתשלום (premium) מוסרות כמעט כל המגבלות הללו.

לאחרונה, שינתה הנהלת RapidShare את מודל התמחור של המסלול בתשלום ויצרה זיקה בין נפח ההורדה של המשתמש, לתשלום המגיע ממנו.

המעבר של אתר בסדר הגודל של RapidShare למודל חדש, המבוסס על העיקרון של "תשלום לפי צריכה", צריך לעניין הן את משתמשים ברשת ובעיקר את ספקי האינטרנט (ISP) בישראל.

התמחור הישן של RapidShareעל מנת להעריך את מידת השינוי, ראשית, יש להבין כיצד פעל המודל הישן.

על פי המודל הישן, רכישת מנוי ל-RapidShare הייתה אפשרית ב-4 מסלולים שונים, שנבדלו האחד מהשני באורך חיי המנוי (ניתן להיעזר בתמונה משמאל).  ללא קשר לתקופת המנוי שנרכש, מנוי הפרמיום איפשר הורדת קבצים בנפח של עד 5GB ביום.

במודל החדש, שהוצג בחודש שעבר, זנחה RapidShare את מסלולי החיוב על פי "זמן" והחליפה אותם במודל הנותן דגש רב יותר על נפח ההורדה מהאתר, זאת תוך שימוש במטבע הקרוי Rapid.

תמורת תשלום בסיסי של 99 מטבעות Rapids (שעלותן הכוללת כיורו אחד) מקבל המשתמש אפשרות להוריד קבצים בנפח של עד 30GB בלבד ובמקביל לאכסן מידע בנפח של עד 10GB, כל זאת למשך 30 יום רצופים.

אם במהלך 30 הימים הללו נזקק המשתמש לנפח הורדה או אכסון נוספים, הוא יחויב בתעריף של 14 מטבעות Rapids לכל 5GB של הורדה ו-2 מטבעות Rapids לכל 1GB של אכסון.

אחרי 30 יום, גם אם לא נוצלה החבילה הבסיסית במלואה, יחוייב המשתמש ב-99 מטבעות נוספים.  עם תום מטבעות ה-Rapids בחשבון המשתמש, יתבטלו הטבות הפרמיום והמשתמש יעבור למסלול החינמי.

בתמונה משמאל ניתן לראות פירוט מלא של מודל זה.

התוכנית החדשה של RapidShare היא מהפכנית, ובניגוד לאתרי הורדות אחרים כמו MegaUpload או HotFile, יוצרת קשר הדוק בין נפח ההורדה של המשתמש לבין העלות של נפח זה.

בתוכנית התעריפים הישנה של RapidShare קיבל המשתמש נפח הורדה עצום של 150GB לחודש ימים ושילם עבורה מחיר קבוע.  לעומת זאת, בתוכנית החדשה מקבל המשתמש נפח הורדה הנמוך ב-80% (רק 30GB) ומשלם תוספת על כל חריגה.

גם בישראל, משתמשים ספקי האינטרנט (ISP) במודל חיוב הנגזר מגודל החבילה ולא מהיקף התעבורה בה.  לדוגמא, בתמונה משמאל, ניתן לראות את תמחור החבילות של חברת אקספון.

כלומר, שני בעלי חבילת 5GB ישלמו לחברת אקספון מחיר זהה של 65 ש"ח לחודש למרות שאחד מהם מנצל את רוחב הפס ברציפות 24 שעות ביממה להורדת קבצי סרטים ומשחקים, לעומת חברו המשתמש באינטרנט רק מספר שעות ביום לצורכי גלישה ודוא"ל בלבד.

המודל בו משתמשות היום חברות האינטרנט הוא מעוות והוא אינו קיים בשום שוק צרכני אחר.

לשם השוואה קחו את חשבון החשמל שלכם – האם אתם משלמים לפי מספר המנורות שיש לכם בבית, מבלי קשר לכמה זמן כל אחת מהן דולקת, או שאתם משלמים על פי היקף צריכת הקילו-וט/שעה?

האם אתה משלמים לפי מספר הברזים בבית, בלי קשר לכמה זמן כל ברז פתוח, או שאתם משלמים לפי היקף המ"ק שצרכתם?  אם תחשבו על כך, מודל התשלום לפי נפח צריכה פועל היום לגבי כל שירות – גז, טלפון, טלפון סלולרי וכיוב'.

הצעד של RapidShare, המקשר בין נפח הורדה לעלות, הוא צעד אמיץ לכיוון של "תשלום על פי צריכה", גם ברשת האינטרנט, שהוא מודל נכון יותר וכלכלי יותר.

המתנגדים העיקריים ליישום של מודל מסוג זה הם אלה הרגילים להוריד כמויות עצומות של מידע מרשת האינטרנט.

למרות ההתנגדות הנחרצת הצפויה מהם, מדובר בסופו של דבר במיעוט קטן, שאחראי על ניצול נתח עצום של רוחב פס ומן הראוי שישלם על כך.  כמו בהרבה תחומים אחרים, גם כאן פועל עקרון פראטו שעל פיו 80% מהתעבורה נגרמת על ידי 20% מהמשתמשים.

לעומת מיעוט זה, לרבים מאוד מאיתנו יהיו יתרונות משמעותיים במעבר למודל שיגבה תשלום לפי נפח ההורדה בפועל.

ראשית, ההתלבטות של כל אחד מאיתנו לגבי גודל החבילה המתאים לו תעלם ובפועל כל אחד מאיתנו יוכל לקבל את חבילת הגלישה המקסימלית שספק האינטרנט יכול לספק.  אם נעמיק בכך, הרי שלספק האינטרנט תהיה מוטיבציה לספק לכל אחד מאיתנו חבילה תקשורת רחבה ככל האפשר, שתאפשר להוריד כמה שיותר מידע.  בעקיפין, צעד כזה גם יקטין את המוטיבציה של ממשלת ישראל להכניס לשוק הזה את חברת החשמל, המונופוליסטית והלא יעילה.

שנית, בזבוז רוחב הפס, שהשיטה הקיימת מעודדת היום, יעלם ואיתו יעלם גם חלק גדול מאוד מהעומס העצום שקיים היום על רשת האינטרנט ובמיוחד על החיבורים של הספקים לחו"ל.  הקלת העומס, שנוצר על ידי מיעוט של גולשים, תאפשר לכולנו לגלוש מהר יותר.

שלישית, תצטמצם מאוד הפירטיות הנרחבת שיש היום בתכני מדיה המוגנים בזכויות יוצרים.

אין לשכוח שהכלים המאפשרים ל-ISP בישראל ליישם מודל חיוב על פי נפח גלישה כבר מיושמים אצלם, הן טכנית והן משפטית.  כך לדוגמא בכל החוזים החדשים של "בזק בין-לאומי" מצוינת מגבלת נפח של 65GB אך בפועל היא כמעט ולא נאכפת.

המעבר ממודל שימוש באינטרנט המבוסס על "זמן" למודל המבוסס על "נפח" הוא חדשני ומהפכני וצפויה לו התנגדות רבה, אך הוא הדרך היחידה להפוך אותו למוצר צריכה בעל שווי אמיתי.  הגיע הזמן שה-ISP בישראל ילמדו מהצעד של RapidShare ויישמו בארץ מודל מסוג זה.

ניצן "כזה כאילו" מעוצבן

הטור החדש של ניצן סדן בשבוע שעבר, תחת הכותרת "ניצן מעוצבן", התחיל להתפרסם ב-YNET טור חדש של ניצן סדן.

במסגרת הטור החדש פורסמו עד היום שני מאמרים — "צאו לי מהפייסבוק, צאו לי מהווריד" ו-"המוג'האדין של אפל? אל תצחיקו אותי".  בשני המאמרים מציג סדן עמדות פרובוקטיביות, בראשון נגד מה שהוא מגדיר "עלוקות הפייסבוק" ובשני נגד המכורים למוצרי Apple.  הטורים כתובים בציניות עוקצנית ונושכת, שמזמינה טוקבקים נזעמים וקיצוניים ואכן, בכל אחד מהטורים נרשמו עד היום למעלה מ-100 תגובות

האמת היא שאני לא מכיר את ניצן ומעולם לא פגשתי אותו, אך חיפוש שמו ב-GOOGLE מעלה שמדובר ב-אושיית אינטרנט, שמרבה לכתוב על נושאים הקשורים לטכנולוגיה ולרשת, בעיקר באתר YNET, אבל גם במקומות נוספים.

בשלב הזה אתם בטח שואלים את עצמכם מה מביא אותי להקדיש פוסט שלם למר סדן.  לא, זו לא הכתיבה השנונה והמתחכמת של סדן שמזכה אותו בפוסט הזה, אלא הצורך שלו להביע דעות קיצוניות על מנת לקבל ערמות של טוקבקים.  הנטייה העיתונאית לקחת תופעות קצה ולהפוך אותן לחזות הכל, היא זו שמקוממת.

בישראל יש למעלה מ-2.5 מיליון מינויים על פייסבוק.  כמה מהם הן עלוקות פייסבוק העונות לתיאור של סדן?  בישראל יש למעלה מ-250,000 משתמשים ב-iPhone, כמה מאות משתמשי iPad וכמה עשרות אלפי מחשבי Mac — כמה מהמשתמשים בהם עונים להגדרת ה-"מעריצרכנים" שלו?

באופן טבעי ידיעות על "אדם נשך כלב" מושכות יותר מידיעות על "כלב נשך אדם", אבל מכאן ועד פרסום טורי דיעה שכל מטרתם לעורר פרובוקציה, הדרך רחוקה.

מי שיציץ בפרופיל סדן בפייסבוק יגלה שיש לו יותר מ-400 חברים ושהוא השקיע לא מעט זמן בעדכון תחומי העניין שלו.  הפרופיל שלו במקושרים הוא אף רחב יותר.  אני לא יודע באיזה טלפון או מחשב עושה סדן שימוש, אבל רק לפני שנה וחצי הוא לא היסס להלל את מחשבי הטאבלט שה-iPad נמנה עליהם.

בשלב הזה אפשר רק לנחש מה יהיה נושא הטור הבא של סדן, אבל אין לי ספק שהוא ימצא עוד תחום שאפשר לעורר בו מהומה.

גילוי נאות: לכותב יש פרופיל בפייסבוק, אבל יש לו רק 32 חברים.  מזה שנה וחצי הוא משתמש ב-iPhone, אבל אין לו מחשב MAC או iPad.

איך קשורה חברת החשמל לתקנות הכבילה הביתיות החדשות

נתחיל בבשורה משמחת – החל ב-20/9/2010 יחויבו כל הקבלנים בישראל להתקין בכל חדר, בדירת מגורים חדשה, תשתית תקשורת שתאפשר לדייר המתגורר בה התקשרות עם כל חברה.  כבר היום מחויבים הקבלנים לסלול לכל חדר בדירה אותה הם בונים תשתית חשמל, טלפוניה וטלוויזיה, אולם החל ב-20/9/2010 הם יחויבו לסלול תעלה נוספת שתאפשר העברת כבל תקשורת — כבל CAT5E או סיב אופטי.

מי שמעוניין לקרוא את התקנות החדשות, מוזמן לעיין בעמוד 1230 והלאה בחוברת 6898 של רשומות מדינת ישראל.

בנוסף לחובה לסלול לכל חדר בכל דירה תעלת תקשורת, מחוייבים הקבלנים להתקין בכל דירה ארון תקשורת דירתי ובכל קומה ארון תקשורת קומתי.  כל ארונות התקשורת הקומתיים יחוברו לארון מרכזי אחד שימוקם בכניסה לבניין ומארון זה תהיה גישה למתקני התקשורת ברחוב.  באופן זה תסופק לבניין כולו תשתית תקשורת נוספת שאינה מבוססת דווקא על בזק או HOT.  בנוסף, בכל ארונות התקשורת (דירתי, קומתי ומבני) יחויב הקבלן להתקין לפחות שקע חשמל אחד שיאפשר הזנת מתקני תקשורת הדורשים חשמל להפעלתם.

פרסום החובה החדשה הזו, בצמוד לביקורו של ראש הממשלה באתר הניסוי של חברת החשמל בקריית שמונה, אינו נראה מקרי לחלוטין.  הביקור זה יוצר מחויבות של ממשלת ישראל לפרויקט וניתן להסיק ממנו שהסיכוי שחברת החשמל תהפוך לספק תשתית התקשורת השלישי במדינת ישראל, הוא גבוה מאוד.  כבר בעבר כתבתי על הנושא הזה בהרחבה.

מאחורי ההחלטה לתת לחברת החשמל רישיון לאספקת תשתית תקשורת, עומדים שיקולים פוליטיים וכלכליים כבדי משקל וגם פן חברתי שלא ניתן להתעלם ממנו.  על חוזקה של חברת החשמל, ובעיקר של וועד העובדים שלה, ממש אין צורך להכביר מילים ומי שמתמצא קצת במצבה הכלכלי של חברת החשמל, יודע שהוא בכי רע.  מתן רישיון לאספקת תשתית תקשורת יקל על מצבה הכלכלי וישחרר את המדינה מהערבויות הכספיות אותן העניקה לחברה.

בנוסף, בעולם שבו החשיבות האסטרטגית של תשתית התקשורת רק הולכת וגוברת, לא יכולה הממשלה להפקיר את השוק רק לשחקנים מסחריים והיא חייבת בו דריסת רגל ממשלתית או חצי-ממשלתית.  כך לדוגמא החליטה ממשלת אוסטרליה רק לאחרונה לרכוש את כל תשתית התקשורת הקווית במדינה מחברת הבזק האוסטרלית, טלסטרה, תמורת כ-10 מיליארד דולר.

מכל הטעמים הללו, חברת החשמל מתאימה לצרכים של ממשלת ישראל כמו כפפה ליד — היא כובלת אליה את כוחה של החברה, פותרת את הבעיות הכלכליות שלה ונותנת לה שליטה בתשתית תקשורת אחת לפחות.  במקביל, ועל מנת להבטיח זאת, היא גם מתקינה תקנות בניה שיאפשרו לחברת החשמל להגיע לכל בית.

עלית מחירים בבזק בין לאומי

שימו לב למודעה הקטנה שהתפרסעלית מחירים בבזק בין לאומימה הבוקר, בין שלל מודעות אחרות בעמוד 43 למטה, בעיתון The Marker.  (לחיצה על התמונה תציג אותה באופן מלא בחלון נפרד).

שימו לב שהדרך היחידה של לקוחות של 014 (בזק בין לאומי) לברר אם עלית המחירים משפיעה עליהם היא להתקשר למוקדי השירות הטלפוני.  עם עומס השיחות הצפוי, מעניין כמה זמן יקח עד שיענו שם?

למיטב זיכרוני לכל לקוח של בזב"ל יש תא דוא"ל — במקום לטרטר את הלקוחות ולשלוח אותם למוקדי השירות — למה לא לשלוח להם דוא"ל (e-mail)?  למה לא לפרסם את הפירוט באתר האינטרנט?

מעניין אם גם במקרה של הורדת מחירים הייתה מתפרסמת הודעה כזו לקונית במקום כזה נידח.

חוסר השקיפות הזה מרגיז ומעצבן!

הקניבליזציה השיווקית של Apple

כתיבת הפוסט הזה התעכבה בכמה שעות ועכשיו, כשהוא עולה לאוויר, אני מגלה שלא רק אני חושב שה-iPhone 4, ש-Apple הציגה יותר מוקדם השבוע, מושך את השטיח מתחת ל-iPad.

כמו רבים אחרים, עקבתי גם אני אחרי הבלוגים החיים מהמצגת של סטיב ג'ובס ב-WWDC 2010 וככל שזו התקדמה בתיאור התכונות של ה-iPhone החדש, התחדדה אצלי שאלת המיצוב שלו מול ה-iPad.

ל-iPhone החדש יש את אותו מעבד כמו ל-iPad, אורך חיי הסוללה שלהם די דומה, החיבוריות האלחוטית והסלולרית זהה, נפח הזיכרון המוצע הוא באותן כפולות – אז איפה ההבדלים?  זה נכון של-iPad יש מסך גדול יותר, אבל המסך של ה-iPhone חד ואיכותי הרבה הרבה יותר.

כמו כן ב-iPad אין GPS (בחלק מהדגמים), אין גירוסקופ, אין מצלמה ובמקביל ה-iPhone החדש דק יותר מהדגם הקודם שלו ונייד הרבה יותר מה-iPad.

גם בתמחור של שני המתחרים הללו, אין הבדלים דרמטיים – ה-iPad עם זיכרון בנפח 32GB ויכולת סלולרית עולה בארה"ב $729.  לעומת זאת, המחיר של ה-iPhone 3Gs בדגם SIM Free (במדינות הרלוונטיות) הוא סביב $800.

בשלב הזה אני מציע לכל אחד מכם לשאול את עצמו – iPhone או iPad – אם הייתה ניתנת לך האפשרות לקבל רק את אחד מהם, במי היית בוחר?

עבורי, התשובה היא ברורה.

סטיב פתח את המצגת שלו ב-WWDC 2010 והתגאה שעד היום, כחודשיים לאחר שהופיע בחנויות, נמכרו בעולם למעלה מ-2 מיליון יחידות של ה-iPad – אחד בכל 3 שניות.

אין לי ספק שההכרזה על ה-iPhone החדש תבלום את הגידול במספר זה, אם לא באופן קבוע, אז לפחות עד ה-24 ביוני - המועד בו יצוץ ה-iPhone 4 בחנויות.

במקביל, אני מוכן להמר שמספר ה-iPhone 4 שימכרו בחודשיים הראשונים יהיה גדול יותר ושלאורך זמן, מספר ה-iPhone 4 יהיה גדול יותר מזה של ה-iPad.

בכל מקרה, אין מה לדאוג – Apple בוודאי מודעת לבעיה שיצרה לעצמה וכבר עובדת במרץ על ה-iPad 2.

TRENDnet מתחילה למכור את הנתב הראשון בעולם התומך ב-450Mbps

זה היה רק עניין של זמן עד שמחסום ה-300Mbps ישבר - חברת TRENDnet היא הראשונה בעולם להציג נתב בתקן N התומך במהירות של 450Mbps אשר זמין לרכישה (כרגע רק בארה"ב).

עד היום הכרנו נתבי Single Stream, הידועים כנתבי 150Mbps או נתבי 1X1 ונתבי Dual Stream, עם 2 או 3 אנטנות, התומכים ב-300Mbps .  הנתב, החדש של TRENDnet מדגם TEW-691GR, תומך ב-450Mbps על ידי יישום של שלושה ערוצי שידור/קליטה אלחוטיים (three spatial streams).  (עוד על הנושא הזה ניתן לקרוא כאן).

הנתב עובד רק בתדר 2.4GHz (נתב Single Band) וכולל 4 יציאות LAN ויציאת WAN אחת התומכות כולן במהירות של 1Gbps.  על פי המפרט שלו הוא כולל כפתור כיבוי והדלקה, כפתור לכיבוי השידור האלחוטי, תמיכה בכל החייגנים המוכרים (כולל L2TP של רשת הכבלים), את כל מנגנוני האבטחה האלחוטיים המוכרים (כולל WPA2) ומנגנון QOS בערוץ העולה.

מבחינת החומרה הנתב מבוסס על הרכיב האלחוטי RT3883 של חברת Ralink, המחובר ל-3 אנטנות בשבח של 4dBi כל אחת ועל המתג ה-AR8316 של חברת Atheros.  מבחינה חיצונית, הנתב הוא שחור כולו וגודלו סטנדרטי – 18 ס"מ רוחב, 14 ס"מ גובה וכ-3 ס"מ גובה.

הנתב זמין להזמנה בארה"ב במחיר של מומלץ של $199.

קישור לידיעה לעיתונות של TRENDnet כאן – http://www.trendnet.com/press/view.asp?id=1218

פרטיות בעולם הדיגיטלי

לפני מספר שבועות התגלה לי באקראי אתר אינטרנט ישראלי שהעתיק, ללא רשות וללא פרסום קרדיט, מדריך שלם מאתר NetCHEIF.  זו אינה הפעם הראשונה שאני נתקל בתופעה זו, אך מניסיוני, דוא"ל קצר לבעל האתר בתוספת הפניה לחוק "זכויות יוצרים" ולעונשים הקבועים בו, מביא להסרת מידית של המדריך המועתק.

אולם, באתר האמור לא היה דף "אודות" ולא מצאתי בו שום פרטים שיאפשרו לי לפנות ישירות לבעל האתר.

במצב זה, מי שאינו מכיר את האתר WhoIs, המפרט את הבעלים של אתרי האינטרנט ברחבי העולם, היה מתיאש ומוותר.  אבל אני, באמצעות הקלדה של כתובת האתר המעתיק ב-WhoIs הצלחתי תוך שניות לגלות את שמו של בעל האתר, את כתובתו, מספר הטלפון הבייתי והסלולרי שלו וכמובן גם את כתובת הדוא"ל שלו.  מכאן הדרך היתה קצרה – דוא"ל ישיר לבעל האתר והמדריך שהפר את זכויות היוצרים שלי הוסר.

אני בטוח שרבים מכם מופתעים מכך שאחת הפעולות הבסיסיות ביותר ברשת האינטרנט – רישום כתובת (Domain) – חושפת את פרטי הבעלים שלו לכל דיכפין.  הפגיעה בפרטיות של כל מי שרושם שם מתחם ברשת האינטרנט לא יצרה עד היום מהומה גדולה ולמרות הסיכון הנובע מכך, איגודי האינטרנט ברחבי העולם עדיין לא פיתחו מנגנון סטנדרטי להסתרת פרטי הבעלים של כתובות האינטרנט.

על העגלה הזו קפצו חברות פרטיות, ובעיקרים רשמי אתרים כמו Godaddy,‏‏ DreamHost ואחרים, שפיתחו כלי פרוקסי המבצעים את ההסתרה.  כך לדוגמא, מי שיקליד את הכתובת www.NetCHEIF.com ב-WhoIs לא יקבל את פרטי האישיים אלא את פרטי רשם הפרוקסי בו אני נעזר.  כך, תמורת כ-$10 לשנה אני מצליח לשמור על הפרטיות שלי מפני כלים כמו WhoIs.

למיטב ידיעתי, אין בארץ מנגנון אוטומטי המאפשר רישום אתרים המסתיימים ב-CO.IL באמצעות פרוקסי.  כך, איגוד האינטרנט הישראלי (ISOC) ורשמי הכתובות המורשים על ידיו, חושפים את פרטיהם האישיים של עשרות ומאות אלפי בעלי האתרים בישראל (מישהו כבר מכין את התביעה הייצוגית?).  דרך אגב, החסרון במנגנון כזה בארץ היא אחת הסיבות שבחרתי לרשום את NetCHEIF בסיומת COM ולא בסיומת CO.IL.

בחודשים האחרונים הפכה המתקפה על מדיניות הפרטיות של החברות גוגל ו-פייסבוק לספורט בין לאומי.  לפני כחודש פנו 9 מדינות, וישראל בכללן, לחברת גוגל בתלונה על מדיניות הפרטיות שלה בהשקה של שירות Google Buzz.  בשבוע שעבר היה הזה האיחוד האירופאי שהחליט לעשות כותרות על חשבון "הפגיעה בפרטיות" בפייסבוק.

מעניין מדוע גופים אלה לא כותבים מכתבים דומים לאיגודי האינטרנט ברחבי העולם, החושפים את פרטיהם של מיליוני בעלי האתרים ברחבי העולם.  בכל מקרה, היה ראוי שהפניות לגוגל ולפייסבוק היו לוקחות בחשבון גם את אופן השימוש של מאות המיליונים הגולשים באתרים של גוגל ופייסבוק מדי חודש – כ-200 מיליון איש ב-Gmail וכחצי מיליארד בפייסבוק.

המדען הצרפתי, ד"ר אדמונד לוקרד, קבע כבר לפני כ-100 שנה ש-"כל מגע משאיר סימן" (Every contact leaves a trace) ובכך יסד את הבסיס למדע הפורנזי המודרני.  לוקרד כיוון את דבריו לעולם הפיזי בו טביעת אצבע, סיב מבגד, רסס רוק או טיפת דם המושארים בזירת הפשע, יכולים לזהות את הנוכח בו.

אבל קביעתו של לוקרד, נכונה היום לא רק לעולם הפיזי אלא גם לעולם הדיגיטלי – מי שחושש לפרטיות שלו צריך לזכור שכל חיפוש בגוגול, כל תמונה בפליקר, כל סרטון ביוטיוב, כל דוא"ל ב-Gmail וכל פרופיל בפייסבוק משאירים עקבות שיכולים להוביל אליו חזרה.  בסופו של דבר, הגולש עצמו הוא זה שאחראי לפרטיותו ולא גופים עלומי שם המחפשים כותרות.

רוב הציבור חושף את עצמו ברשת האינטרנט כמעט בלי חשש – בפייסבוק עצמה רשומים היום כ-2.5 מיליון ישראלים המשתפים עם חבריהם וחברי-חבריהם סטטוסים, תמונות והגיגים שונים.  הישראלים, כמו שאר הגולשים בעולם, מבינים שהיתרונות הטמונים ברשת האינטרנט גדולים מהסיכונים שהיא מייצרת וששימוש מושכל ומאוזן בה, היא מילת המפתח.  לדוגמה, אני בחרתי להשקיע עוד $10 ברישום האתר שלי על מנת לשמור את פרטי חסויים ב-WhoIs, אבל מצד שני יש לי דף בפייסבוק שבו רק מי שאני מכיר באמת מקבל ממני אישור "חברות".

אין זה סוד שבקרב הנוער קיימת תופעה של חשיפה עצמית מוגברת, בעיקר ברשת הפייסבוק.  תופעה זו נובעת מכך שחלק ניכר מהחיים החברתיים של צעירים אלה מתנהל מעל גבי הרשת, ומי מהם שלא נמצא שם באופן פעיל, סובל מבעיה חברתית.  בקרב צעירים אלה, שאינם מבינים את סוגיית הפרטיות במלואה יש ליצור, על ידי חינוך והסברה, מודעות גדולה יותר לסכנות הטמונות בחשיפת המידע ברשת ולבנות אצלם תהליכים ביקורתיים לגבי כך.

אולם אצל המבוגרים יותר, שכבר מבינים שקיים יחס ישר בין מידת הפרטיות של אדם ברשת האינטרנט למידת החשיפה הננקטת על ידיו, לא ברורה הביקורת על איבוד הפרטיות.  בראשית שנת 1999, סקוט מק'נילי, אז מנכ"ל חברת Sun, זעזע רבים כשאמר: ".You have zero privacy anyway. Get over it".  גם היום, למעלה מ-10 שנים אחרי, זו עדיין קביעה מוגזמת כיוון שלגולש עצמו, יש לא מעט השפעה על מידת החשיפה שלו ברשת האינטרנט.

"שירות לקוחות שלום, מדברת נופר…"

מאז שנחקק התיקון לחוק הגנת הצרכן, המחייב את חברות התקשורת להודיע לך על תום המבצע שלך אצלהם, נוספו לי כמה "יורצייט"  בלוח השנה – היום בו יש להתקשר למחלקות השירות ו-"שימור הלקוחות" של חברות התקשורת.

האמת, אף פעם לא הצלחתי להבין למה קוראים למחלקות האלה "שימור לקוחות", כאשר בפועל מדובר במחלקת "טרטור הלקוחות".

בתאוריה המחלקות הללו אמורות לעשות לך "נעים בגב", אבל בפועל, כאשר אתה מדבר איתם, אתה מרגיש כמי שפגש בסוחר משוק הפישפשים שמנהל איתך משא ומתן בפינת רחוב חשוכה.

כולנו מכירים את הריטואל הזה שתוצאותיו ידועות מראש — אתה תתקשר ותענה לך נציגה בשם נופר או נציג בשם שרון.

אתה תתעניין במבצע חדש והם יתחילו במחיר המחירון;

אתה תתרעם שזה "מאוד יקר" והם יספרו לך כמה הם הרבה יותר טובים מהמתחרים;

אתה תתעקש שעבורך מחיר הוא הדבר החשוב ביותר והם ילכו להתיעץ עם "האחראי";

הם ישפרו קצת את ההצעה הראשונית ואתה תאיים בהתנתקות;

הם יציעו עוד הצעה ואתה עדיין תתעקש שזה יקר;

הם "יפנו לאחראי המשמרת" ויחזרו עם הצעה "במיוחד בשבילך כי אתה מאוד ותיק אצלנו" ואתה, אחרי רבע שעה בטלפון, תישבר ותסכים.

הם יעדכנו את ההצעה במחשב ואתה תתעקש על עוד "עוד משהו קטן";

הם יזרקו לך שובר לקפה או טיפול פילאטיס ואתה תשמח שהסיוט נגמר.

יאללה ביי, להתראות בשנה הבאה.

חם ב-HOT

מנקודת מבט היסטורית, האירועים של החודשים האחרונים ירשמו כמשמעותיים ביותר בתולדות חברת HOT.

מאז כניסתו של פטריק דרהי לחברה, באמצע השנה שעברה, הוא פועל בה באסטרטגיה דו ראשית.  מצד אחד, ועל ידי רכישת חלקם של בעלי מניות אחרים, הוא מגדיל בהתמדה את אחזקותיו בחברה.  מטרתו היא להשיג שליטה מלאה בחברה שתאפשר לו לפעול בה ללא הפרעה.  מצד שני, הוא עוסק ביעול המערכת התפעולית של החברה וביצור מעמדה כחברת התקשורת המובילה בישראל.

שירות הלקוחות של HOT, שזכה לקיטונות של ביקורת והביא את משרד התקשורת לקנוס אותה באחרונה בסכום כולל של כ-200 אלף שקל, עבר שדרוג משמעותי.  בחודשים האחרונים זמני ההמתנה הארוכים התקצרו והיחס ללקוחות השתפר.

בנוסף, ביצע דרהי בסוף השנה שעברה צעד משמעותי נוסף ורכש את השליטה בחברת מירס.  מירס, שיש לה פחות מחצי מיליון לקוחות, רובם מכוחות הבטחון וההצלה, מתקשה בשנים האחרונות להתחרות בשאר חברות הסלולר – סלקום, פלאפון ופרטנר.  בסיס הלקוחות הקטן וההתבססות על טכנולוגית סלולר יחודית, השאיר את מירס מאחור, אולם כל זאת עומד להשתנות כאשר מירס תמוזג בקרוב לתוך חברת HOT.

המיזוג הזה קיבל אתמול רוח גבית ממשרד התקשורת שהחליט להפחית את דמי הקישוריות הסלולרית ב-84% – מ-25 אגורות לדקה לכ-4.1 אגורות לדקה.  דמי הקישוריות הם הסכום שמעבירה חברה סלולרית אחת לרעותה, כאשר לקוח ברשת הסלולרית שלה יוזם שיחה ליעד הנמצא ברשת הסלולרית של רעותה.

כיוון שנתח השוק של החברות הסלולריות הגדולות הוא דומה למדי, דמי הקישוריות שהן צריכות להעביר ביניהן מתקזזים.  לעומת זאת, נטל דמי הקישוריות של מירס, שמחזיקה רק כ-7% מהשוק, הוא משמעותי ביותר.  ההחלטה  על הפחתת דמי הקישוריות מטיבה מאוד את מצבה של מירס שגם ככה תצטרך להשקיע מיליונים רבים בשדרוג המערכות שלה לטכנולוגית GSM.

בתחום האינטרנט, אסור לשכוח שעל שולחנו של משרד התקשורת עדיין מונחת בקשתה של HOT לקבלת רישיון ISP.  הסאגה סביב מתן רישיון זה נמשכת כבר למעלה משנתיים, אך נראה שהיא עומדת להסתיים באופן חיובי בשבועות הקרובים.

המיזוג של מירס וקבלת רישיון ה-ISP, יביאו את HOT למעמד יחודיי.  היא תהיה חברת התקשורת הראשונה בישראל שבאפשרותה לספק 5 שירותי תקשורת שונים - תשתית אינטרנט, גישה לאינטרנט, טלוויזיה רב ערוצית, שירותי טלפון קווי ושירותי טלפון סלולריים.  בפועל, ופרט לאספקת שירותי חיוג בין לאומי, תכסה חברת HOT את כל הצרכים התקשורתיים של הצרכן הבייתי.

נראה שתחת בעלותו של דרהי עולה HOT על דרך חדשה.  לאחר שנים של דשדוש, שהתבטא בשירות קלוקל ונטישה של לקוחות רבים, מסתמן מפנה משמעותי בחברה.  HOT, שאינה כפופה למגבלות שמטיל משרד התקשורת על בזק, תוכל לגלות גמישות וזריזות והיא תהווה אלטרנטיבה משמעותית לבזק, המחזיקה ב-YES ופלאפון.