האטת המהירות תעלה לנטוויז'ן עד כ-9.5 מיליון שקל

לפני מספר שבועות הגיעה לסיומה אחת התביעות היצוגיות המעניינות ביותר בתחום מהירות האינטרנט בישראל.

לפני כ-4 שנים, בספטמבר 2014, הוגשה לבית המשפט המחוזי בלוד תביעה יצוגית כנגד חברת נטוויז'ן (סלקום 013).  במסגרת התביעה ביקש האזרח ליאור גל להורות לחברה לשלם פיצוי כספי עקב כך שלא סיפקה לו, ולשאר לקוחותיה, את מהירות הגלישה שהתחייבה לה, בעת שהלקוחות השתמשו באפליקציות לשיתוף קבצים.

בכתב התביעה טען התובע כי לקוחות החברה, המשתמשים באפליקציות לשיתוף קבצים, הופלו לרעה במשך שנים רבות וקיבלו מנטוויז'ן רק חלק ממהירות הגלישה שרכשו ממנה ושאותה החברה התחייבה לספק.

התובע הוסיף וטען שבכך כשלה החברה בשני מישורים שונים – ראשית היא גבתה סכום מלא מלקוחותיה אך סיפקה להם רק חלק מהתמורה המגיעה ושנית, היא הפרה את עיקרון ניטרליות רשת האינטרנט המעוגנות בסעיף 51ג' לחוק התקשורת.

התביעה ביססה את טיעוניה באמצעות תצהיר מפורט של פרופ' יובל שביט מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל-אביב.  פרופ' שביט נחשב למומחה בעל שם עולמי שעיקר עיסוקו הוא במחקר של רשתות תקשורת ובכלל זה מהירות האינטרנט ומדידתו.  במסגרת חוות הדעת מפרט פרופ' שביט את מהותהן של תוכנות שיתוף הקבצים, את הבסיס הטכני לפעולתן (רשתות Peer-to-Peer) ואת היתרונות הגלומים בהן.

במסגרת חוות דעתו מציג פרופ' שביט את תוצאותיו של פרויקט גלסנוסט (Glasnost) שבמסגרתו הוא ביצע כ-3,000 מדידות של מהירות הגלישה שקיבלו לקוחותיה של נטוויז'ן בשנים 2008-2011.  מטרתו של פרויקט בין לאומי זה היתה לחשוף ולשקף את המניפולציות שעושות ספקיות האינטרנט (ISP) והתמקד בפיתוח כלים המנסים לזהות אם ספק שירותי האינטרנט חוסם, מווסת או מגביל ללקוח תוכנות לשיתוף קבצים.

מתוך התוצאות של המחקר שביצע פרופ' שביט עולה כי חלק ניכר מלקוחותיה של נטוויז'ן, שהשתמשו באפליקציות שיתוף הקבצים, הופלו לרעה על ידה וקיבלו רק חלק ממהירות הגלישה שאותה התחייבה היא התחייבה לספק להם.

כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה ולאחר דיונים מקדימים, נדרשה נטוויז'ן לספק לתובע ולבאי כוחו, במסגרת הליך "גילוי מסמכים", נתונים רבים ומפורטים.  במסמכים אלה נדרשה נטוויז'ן לפרט את רוחב הפס שלה וקצב החיבור שלה לרשת האינטרנט בארץ ובחו"ל וכן מידע לגבי רוחב הפס שמכרה ללקוחותיה.

הליך גילוי המסמכים והדיונים שנערכו בעקבותיו נמשכו כשנה וחצי ובאוקטובר 2017, יותר מ-3 שנים לאחר שהוגשה התביעה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה המתבסס על 4 אדנים:

  • נטוויז'ן מתחייבת, למשך 12 חודשים, לספק ללקוחותיה – ללא קשר לסוג התעבורה, רוחב פס שיענה על 95% עד 98% מהביקוש.  החברה תספק לבאי כוחו של התובע מסמכים חתומים המעידים על עמידה בהתחייבות זו.
  • נטוויז'ן תספק ללקוח שלה, שיבקש זאת באופן מפורש, הטבת שדרוג מהירות בחינם, במדרגה אחת הגבוהה מזו אותה רכש ממנה.  הטבה זו תינתן למשך 9 חודשים שלאחריהן ישונמך הלקוח למהירות המקורית שרכש.
  • התובע יקבל גמול כספי בגובה 240,000 שקל ובאי כוחו יקבלו גמול כספי בגובה 960,000 שקל.
  • פרופ' שביט יקבל שכר טרחה על חוות הדעת שלו בגובה 30,000 שקל.

במסגרת הסכם הפשרה העריכו הצדדים את שווי הטבת השדרוג החינמי בכ-8 מיליון שקל (כ-107 אלף מינויים, עלות של 8.3 שקל לחודש, למשך 9 חודשים) אך לא הצליחו לכמת בכסף את הטבת העמידה בתנאי רוחב הפס.  יחד עם זאת הם העריכו שהעמידה בהתחיבות למהירות מינימאלית של 95% עד 98% "היא בעלת שווי כספי ניכר".

הסכם הפשרה פורסם לציבור בינואר השנה ובחודש שעבר הוא קיבל, בשינויים קלים, תוקף של פסק דין.  במסגרת השינויים הוקטן שכר טרחת עו"ד ל-750,000 שקל, הוגדל הפיצוי לתובע ל-250,000 שקל וכך גם שכר הטרחה של המומחה ל-35,000 שקל.

במסגרת פסק הדין בחר השופט שלא להתייחס להפרה, לכאורה, של סעיף הניטרליות בחוק התקשורת ובאותה מידה גם בחר שלא להתייחס לעובדה שבפועל חלק מהשימוש בתוכנות לשיתוף קבצים, נעשה תוך הפרה של זכויות יוצרים.

כתוצאה מכך, השאלה אם הפרה לכאורה של זכויות יוצרים, צריכה לזכות את המפרים בפיצוי כספי, בגלל עילת תביעה שיש להם בנוגע למהירות האינטרנט, נותרה פתוחה.

יחד עם זאת, ולמרות שהצדדים העריכו בשווי גבוה מאוד את הטבת השדרוג ובקרת הרשת, הרי שלדעתי הערכה זו היא מוגזמת מאוד וככל הנראה שווה הרבה פחות מ-8 מיליון שקל.

כלומר בשורה התחתונה, פרט לפיצוי של כמיליון שקל לתובע, לבאי כוחו ולמומחה, הרי שהנזק הכספי הנוסף לנטווי'זן הוא, לדעתי, נמוך הרבה יותר.

ההפסד של נטוויז'ן בתביעה זו מצטרף להפסד אותו ספגה חברת סמייל 012 (פרטנר) בתביעה דומה (מזרחי ואח' נ' 012 סמייל טלקום בע"מ).

שני פסקי הדין הללו מהווים תמרור אזהרה לספקיות האינטרנט (ה-ISP), שככל הנראה הם ירתיעו אותן מלבצע בעתיד "עיצוב תעבורה" אגרסיבי, אך מצד שני אסור לשכוח שהמוטיבציה שלהן לבצע "עיצוב תעבורה" כזה, הצטמצמה מאוד בתקופה האחרונה.

הזמינות של טכנולוגיות לצריכת קלה, זולה ופשוטה של תכני מולטימדיה כמו Netflix ו-Spotify, ביחד עם הוזלת מחירי תעבורת האינטרנט הבין לאומית, כמעט וביטלו לחלוטין את הצורך שלהן להתערב באופן אגרסיבי במהירות האינטרנט.

את הפרטים המלאים של תיק התביעה, ובכלל זה שמות עורכי הדין המעורבים בה, ניתן למצוא כאן.

השארת תגובה